צייתנות זו החלטה..

הבחירה האם לציית לבקשה או דרישה המופנית אלינו ממקור סמכות (גדול כקטן), היא החלטה. כל עוד שלא נלקחו מאיתנו חירויות, יש לנו את האפשרות להחליט האם להסכים עם הדרישה או לא, בהנחה שאנחנו מתכללים את התוצאה האפשרית להחלטה שלנו..

בכל הנוגע לציות, בעוד שיש אלו, אשר רואים בשמירה על החוק ובערכים של יושרה וכנות כסטנדרטים גבוהים להתנהגות ועבודה שוטפים, יש אלו אשר רואים את הדברים אחרת. על מנת להתמודד עם קושי זה, יש הסדרה ברמה המדינית ותרבות ארגונית וציות ברמת התאגיד.

בהקשר זה, תכנית ציות מהווה אמצעי, שמטרתו לסייע לארגונים להוביל את העובדים שלהם לבצע את ההחלטה 'הנכונה' ולציית. מדובר בחלק מאסטרטגיה של ניהול סיכונים אשר מושתת על הארגון, כאשר סיכון הציות אינו רק אחד מהסיכונים אשר מטופלים במסגרת זו.

התממשות של סיכון ציות, מתאר מצב בו הארגון ועובדיו נמצאים ככאלו שלא מצייתים להוראות רגולציה (חקיקה או הסדרה אחרת), באופן שמעמיד את הארגון ועובדיו מול הסכנה של תביעות משפטיות, פגיעה במוניטין וכד'. על מנת למזער את התממשות הסיכון, ארגונים מגדירים תכניות ציות שמטרתן להגביר את המודעות של העובדים לכללים ולסייע בידם להבינם ולפעול על פיהם.

העובדות מראות שבהיסטוריה (הלא רחוקה), משברים פרצו ופירמות התמוטטו למרות שהן פעלו בהתאם לתוכנית ניהול סיכונים מוסדרת. מדוע זה קרה? מחקר בינלאומי אשר בוצע על תאגידים בנקאיים, הראה חד משמעית כי קיומו של מנהל סיכונים ראשי בתאגיד, העלה את החסינות של התאגיד באירועי משבר ואת רווחיותו. מחקרים נוספים מאשרים את הטענה שניהול סיכונים, הינו גורם משמעותי במסגרת קבלת החלטות בתנאי חוסר וודאות. זאת, בניגוד לתפיסה שאומרת ש – "דברים קורים". אם כן, מה גורם לכישלון של תכניות ציות?

התשובה שהגעתי אליה ושכלל לא מפתיעה היא - שברוב המקרים הגורם לכישלון, הוא הגורם האנושי.

זאת, מאחר ובני האדם הם לא מחשב 'תפוח' משוכלל, או תוכנה סטטיסטית מדויקת!!

במקביל להכרת הרגולציה והפן המשפטי, אחד הפרמטרים החשובים והמעניינים ביותר בהקשר של ציות, זה הפרמטר ההתנהגותי/פסיכולוגי. זאת, מאחר וצייתנות, היא החלטה! לא פחות ולא יותר, מהחלטה.

כאשר אדם, אזרח, עובד מהשורה בארגון נדרש לבצע פעולה זו או אחרת, הוא נדרש לבצע החלטה. מסיבה זו ועל מנת להבין טוב יותר מה משפיע על ההחלטה לציית, כדאי להכיר קצת את הפן הפסיכולוגי הדן בנושא צייתנות. מחקרים מעניינים ישנים וחדשים, משיתים מעט אור על השאלות : מה מוביל אנשים לצייתנות? אילו טיפוסי אישיות נוטים יותר לציית ואילו פחות?

בכתבה אשר פורסמה באתר דה מרקר, צוטטה מנכ"לית הבנק העולמי בכנס אשר נערך בסנט פטרסבורג, באומרה "תחזיקו חזק, המשבר הבא מגיע. לדבריה* :

"אנחנו נמצאים כיום בנקודה שבה הזעזועים תדירים יותר. משברים לא צפויים הם אולי דרמטיים יותר ממה שהיו בעבר, אבל הם מאוד 'לא מנומסים' – הם לא מחכים לתורם.. אם מסתכלים על השנים האחרונות, היה לנו משבר פיננסי, משבר כלכלי, משבר בגוש היורו, טרור, משבר גיאו-פוליטי, ואף מוסד או חברה לא מוכנים להתמודד עם יותר מזעזוע אחד בו-זמנית... אנחנו ממש חייבים להבין אם המצב הזה הוא 'הנורמלי החדש' – איך אנחנו יכולים לגרום לממשלות לאמץ מדיניות יותר חסינה יותר, זריזה ויותר סתגלנית ואיך לגרום לשוק העבודה ולמגזר הפרטי לבנות יסודות מוצקים יותר".

כלכלה התנהגותית, פסיכולוגיה חברתית, גורמים מניעים/חוסמים, מוטיבציות, היוריסטיקות, הטיות חשיבה – כולם משפיעים על הדרך בה הפרט בארגון מקבל החלטה. הביטחון שלנו לבצע עסקים, לעמוד ביעדי רווחיות ולהימנע מתביעות, תלונות, פגיעה בפעילות השוטפת ובמוניטין, תלויה לא רק ביכולת שלנו להתקין תקנות ונהלים, אלא ביכולתנו להביא את הסביבה ואת עצמנו לקבל את ההחלטה הנכונה.

* מאמר של סוכנות הידיעות, מיום ה1.6.2017 אתר דה מרקר. מנכ"לית הבנק העולמי: תחזיקו חזק, המשבר הבא מגיע. לדברי כריסטלינה ג'ורג'ייבה, כיום משברים נהפכים להרבה יותר תדירים – וכי לא יעבור זמן רב עד שהמשבר הבא יכה בעולם. http://www.themarker.com/wallstreet/1.4141035