מלכת האלים הרה - לא לנישואים הללו היא ציפתה

היום אנחנו נפגוש את האלה הרה, מלכת האלים ואלת הנישואים והלידה. הרה, ביחד עם האלות דמיטר ופרספונה, נחשבות כאלות אשר מבטאות דפוסי התנהגות פגיעים. בשפה המקצועית דפוסי התנהגות אלו נקראים 'ארכיטיפים', כאשר יש מעט מחלוקת מי היה הוגה המונח. בכל אופן, היום אנחנו מתייחסים לדפוסי התנהגות אלו כאל 'פרדיגמות', או תבניות חשיבה. נראה שכל אחת ואחד מהאלות היווניות והאלים, ביטאו דפוסי התנהגות מובהקים. מה שמאפשר לנו ליצור הבחנה ביניהם וללמוד לא מעט, על מה שהפעיל את האלות והניע אותן לפעולה.

אחד הסיפורים הנחמדים במיתולוגיה היוונית, אשר קיבל ביטוי נרחב בפסיכולוגיה, עוסק בפיגמליון. פיגמליון היה פסל, אשר חי באחד מאיי יוון. במהלך עבודתו הוא החל לפסל את דמותה של אפרודיטה (אלת האהבה והיופי). ככל שהוא עבד יותר על הפסל, הוא התאהב יותר ויותר בעבודה שלו והחל לדמיין שמדובר באישה אמתית. מיום ליום, אהבתו לפסל התגברה וגם אמונתו שהפסל יום אחד יחזיר לו אהבה.

כך היה, שפיגמליון התפלל יום ולילה לאלה אפרודיטה, בתחינה ובבכי מתוך כאב שהפסל אינו אישה אמתית. אפרודיטה שמעה את הכאב של פיגמליון, ובאחד הלילות היא החייתה את הפסל (בדומה לסבא ג'פטו, אשר רצה שהבובה שלו תהיה 'ילד אמתי'...). השם של האישה שבפסל, היה גליתאה. פיגמליון וגליתאה התאהבו וחיו באושר.

סיפור אהבה קיטשי זה, הוא דוגמה מעולה ל- מהו מיתוס. סיפור, שיש בו מוטיבים קסומים, דמיוניים אשר בא לספק מוסר השכל ופתרון למצבים מגוונים. מוסר ההשכל המקובל, לסיפור פיגמליון הוא 'wishful thinking' או בעברית - נבואה המגשימה את עצמה. הסיפור בא ללמדנו, שאנחנו יכולים להפיח חיים ביצירה שלנו אם נפעל ב – 3 שלבים : 1. נראה בעינינו מה המטרה הסופית (דמות אפרודיטה), 2. נבצע פעולות בשטח (פיסול), 3. נאמין ונשחרר.

חלק ניכר מהתאוריות והתכנים המוצגים בקורסים, ספרים וסרטים בתחום של התפתחות אישית מציגים וריאציות של נוסחה זו, כנוסחה ליצירת מציאות. המיתולוגיה היוונית העתיקה, לא כל כך פשטנית.. לראייה, הנוסחה הזו אולי עבדה טוב עבור פיגמליון, אבל נכשלה לחלוטין במקרה של האלה הרה.

אולי בכל זאת יש איזה X פקטור (משהו מחוץ לנוסחה), הנדרש כדי לייצר מציאות ולהפיח חיים בחלום חיינו?

כאמור, הסיפור של האלה הרה, שונה בתכלית השוני מסיפורו של פיגמליון. למעשה, הוא הפוך. בעוד שפיגמליון הצליח ליצור את המציאות שהוא רצה ופיסל אישה בדמות שהוא חפץ והפיח בה חיים, הרה קיבלה מציאות אחרת.

אחרי מסע שכנועים נמרץ וחיזור עיקש מכיוונו של אל האלים זאוס, הרה נאותה להיות בת זוגתו. זאת אומרת, לא לפני שהוא הציע נישואים.. הרה, לא רצתה להיות כמו 'כל יתר הנשים של זאוס'. היא הרי יותר טובה מהן, ולכן היתה בטוחה שעבורה הוא ישתנה. ככה הרה היפה משכה ומשכה את זאוס עד שהשיגה הצעת נישואים, ואת אירוע החתונה הראשון אשר התקיים על הר אולימפוס. אבל.. מה לעשות שזאוס, נשאר אותו זאוס. אל האלים הפוחז, אהב את החברבורות שלו. לא היתה לו שום כוונה להתיישר לפי התכנית של הרה, לא משנה כמה היא התאמצה לדמיין ולפסל ולהאמין..

עבור הרה, אלת הנישואים, נישואים היו הדבר החשוב ביותר. לכן, היא עשתה כל שביכולתה, על מנת להביא את זאוס להיות מה שהיא צריכה ורצתה שהוא יהיה במסגרת מערכת היחסים שלהם. היא רצתה שהוא יחלוק איתה את אותה גישה לחיים ואת אותם ערכים, אבל היא לא צלחה. נראה שהיא פספסה דבר אחד. כשאת מתחתנת עם מלך האלים וגבר 'אלפא' באקסטרים אם את רוצה לעצב ולפסל אותו, כל ה – wishing לא יהפכו את החזון שלך למציאות. כך היה שזאוס נשאר זאוס והרה הפכה לקנאית, ממורמרת ומכשפה אמתית. מתוך שבעת אלות אולימפוס, הסיפורים על הרה הם הקשים והנקמנים ביותר. בין הקרבנות שלה היו הרקולס, אקו, אירופה ועוד ועוד.

אם נקביל את שני הסיפורים, האחד של פיגמליון והשני של הרה אפשר למצוא חומר למחשבה. האחד (פיגמליון), פיסל אישה מחומר וקיבל אותה צייתנית ואוהבת (וסביר להניח שבלי הרבה דעות משל עצמה). השנייה (הרה), בחרה את 'אל האלים', ציפתה שהוא יהפוך ל'נר לרגליה' וקיבלה מלחמות עם כל המאהבות והילדים הממזרים של זאוס.. אז מה מוסר ההשכל שלכם?