מסמכי מדיניות מפוארים, שפע של נהלים, לומדות, הדרכות וטכנולוגיה חדשנית לא מובילים לעלייה בהתגייסות העובדים למטרות הארגון, להפחתת הסיכון או לשיפור מתמשך בעמידה בנהלים והנחיות בארגון.

בני אדם נבדלים באופן בו הם מקבלים החלטות, עמידה בנהלים זו החלטה ואנשים אינם מחשב תפוח משוכלל.

ארגון אשר לא ישכיל להבין את הגורם האנושי ותהליך קבלת ההחלטות שלו, ימשיך לעשות 'יותר מאותו דבר' ולקבל את אותן התוצאות.

סיכון ציות נחשב סיכון מורכב. ארגון אשר נכשל ביצירת תרבות של קבלת החלטות אפקטיביות והתגייסות למטרות הארגון, חושף את עצמו לרשימה ארוכה של סיכונים נגזרים.

גם תשתית ציות הטובה ביותר, לא יכולה למנוע כשל משמעותי, אם העובדים לא ערים לסיכונים.

התקפות סייבר כמו סיכוני ציות הינן קריטיות עבור הארגון. בנוסף לפגיעה בחברה, שיתוק פעילותה וריסוק המוניטין שלה, נפגעים לקוחות.

כמות הרגולציה המושתת על ארגונים  גדלה וגדלה, וכך גם כמות הנוהלים והכללים שעל העובדים לפעול על פיהם.

בזמן שארגונים משקיעים מאמצים כבירים להסדיר מערך ציות בארגון, אין מגמת שיפור מבחינת עמידה בנוהלים והתגייסות עובדים למטרות הארגון.

רוב העובדים לא באמת קוראים את הנהלים ולא טורחים להבין מה עליהם לעשות ובמקרים רבים מדי, הם לא מבצעים את הלומדות והמבחנים בעצמם, אלא נעזרים ב'אלו שיודעים'.

סוגיית הרגולציה, ציות ועמידה בנהלים נתפסת על ידי העובדים (וחלק מההנהלה) כטרחה וטרדה שמפריעה להם לעשות את 'עבודתם האמתית'.

תכנית הציות הופכת ל'אות מתה', שיעור ההפרות לא יורד וגם הפתרונות המוצעים לארגון, הם יותר מאותו דבר. וכך הארגון שוב מתמודד עם הפרות וחשש לעיצומים .