נשים, צייתניות ונמנעות מסיכון, או ההיפך? סערת השמלה והמכנסונים..

רבות מאתנו הזדעזעו ומצאו את עצמן מגיבות בצורה מאוד נחרצת, נוכח ההתרחשויות בשבוע האחרון. אם זה, כאשר ילדות לא הורשו להיכנס לתחום בית הספר עם מכנסונים ויותר מכך, כאשר ילדה בת 7 מצאה את עצמה יושבת בכיתה, בחולצה ותחתונים ותו לא, מאחר והשמלה שלה ללא שרוולים ולעליונית לא היה סימן של בית הספר.. לכאורה!

אני מודה, שהסיפור האחרון הוציא אותי מהשלווה, שיבש לי את האיזון ואת היכולת 'לראות את שני הצדדים'. כמישהי שכתבה אינספור פסקי דין בעברי כעוזרת משפטית לשופטים, אני יודעת שלכל סיפור יש שני סטים של 'עובדות' ושלכל מטבע, יש שני פנים.

אבל, כאשר ילדה נאלצת לשבת בבית הספר, עם תחתונים וחולצה מכל סיבה תחת השמש, גם אם זה ל- 5 דקות בלבד, זה אומר דרשני ואין שום דרך אחרת להסתכל על זה. אגב, אותו הדין תקף לחלוטין גם עבור ילד, או נער או נערה, או כל אדם שיש לו זכות יסוד של 'כבוד אדם וחירותו'.

אני עוסקת בתחום הציות מזה שנים רבות, תוך מתן דגש לסוגיות של ניהול סיכונים ומגדר, וצייתנות. השאלה, מה מניע אותנו לציית, מי נוטה להיות יותר 'צייתן' ומי פחות, נחקרת עוד מהתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, כאשר ניסויים כמו 'הניסוי של מילגרם' והניסוי בבית חולים הופלינג הראו חד משמעית שישנם אנשים הנוטים לציית, גם להנחיות הנוגדות את הערכים שלהם, כאשר הם עומדים מול סמכות.

מעניין במיוחד בהקשר זה, המחקר בבית חולים הופלינג, בו אחיות הסכימו לתת לחולים מינון מסכן חיים של תרופה, שהם לא צריכים, בהמשך לפנייה של נסיין, רופא שהן לא הכירו. הניסוי עבד 'מעולה'.. כאשר כל האחיות, פרט לאחת, הסכימו לעשות זאת. הן לא העזו להתעמת עם ה'רופא' ופעלו (כמעט), בכניעה לערכים שלהן ולידע המקצועי שלהן.

מחקרים מאוחרים יותר, באו לבחון אילו תכונות אישיות משפיעות על הנטייה לציית, כאשר חלק התמקדו בשאלה : מי ייטו לציית יותר, נשים או גברים? שם הממצאים היו חד משמעיים. נשים יותר צייתניות! גם כאשר ניצבת מולן דרישה אשר עומדת נגד הידע, הערכים, השכל הישר שלהן, נשים ייטו לציית יותר מגברים.

בנפרד לגמרי ממחקרים אלו, שאלה אחרת נבחנה במהלך השנים האחרונות, בסוגיה של סיכונים והאם נשים 'סולדות' מסיכון יותר מגברים. גם שם, הממצאים המחקריים היו חד משמעיים, התשובה היתה – כן! נשים בהכרח סולדות מסיכונים, יותר מגברים וייטו פחות להסתכן.

חוקרות אקדמאיות מתחום הפמיניזם הכלכלי, לא קיבלו את הממצא החד משמעי הזה כמו שהוא. מבחינה סטטיסטית, כאשר כל המחקרים (פרט לאחד), מסיקים את אותה המסקנה, זוהי סיבה מעולה לבדוק את המחקר עצמו.... בניגוד אולי להנחה, שככל שנקבל את אותה תוצאה יותר פעמים, התוצאה בהכרח נכונה.

מה הממצאים? מטה מחקר, אשר סקר מסקנות של מאות מחקרים מצא שכל התשתית עליה המחקרים הקודמים בוצעו, והדרך בה הממצאים הסטטיסטיים נותחו היו מוטים, ע"י סטראוטיפים והטיות אחרות (להרחבה, אפשר לקרוא פוסט אשר פורסם בנושא). אני חושבת שנשים רבות, יעידו מהחוויה האישית שלהן, שהממצאים החד משמעיים נראים 'עקומים'..ושהן נוטלות סיכונים כל הזמן.

למה אני מעלה את שני הנושאים הללו?

מהסיבה הפשוטה, שבשבוע זה ראינו את הממצאים רוקמים עור ומקבלים חיים. מצד אחד, יש לנו אנשי חינוך אשר 'מצייתים' לכללים, מבלי לבחון את המצב, ההקשר, השפה, ההיגיון. מבלי להפעיל שכל ישר ומבלי להתחבר למקום של חמלה. מצד שני, יש לנו מאות ואפילו אלפי נשים, אשר צועקות על גבי המקלדת בפנים גלויות ובכעס בלתי משתמע לשתי פנים, שאנחנו לא מקבלות את המצב הזה.

נשים, אשר לכאורה לוקחות סיכון ומבטאות את עמדותיהן בגלוי. אומרות, די! המצב הזה, בו ילדה נחשבת כאובייקט מיני חייב להיפסק. מי שצריך להיכלא ולאבד את החופש שלו, זה מי שרואה בילדה זו כאובייקט מיני ולא הילדה עצמה. אומרות, די! איפה השכל הישר של מורה, אשר עיניה התבלבלו כל כך מהחובה 'לציית' ל'קוד הלבוש' הכל כך חשוב והכרחי, שהיא ביצעה אולי לא בזדון, מעשה שווה ערך להטרדה מינית, בכל קנה מידה אפשרי? לכאורה!

נשים, גברים וכל מי שפלואידי, תפעילו את השכל הישר שלכם. במקרים בהם הדרישה לא עושה שכל, וכל עוד שלא מדובר בחוק 'קשה' ובחיי אדם, אל תלכו כעדר אחרי כללים וקודים והנחיות. תבחנו את ההנחיה, תבדקו את ההקשר ורק אז תחליטו בצורה מושכלת.

מי ייקח סיכון וישמור על הילדים, על העתיד שלהם ועל החירות של כולנו, אם לא המבוגרים בעלי הדעת?