שופטים וקבלת החלטות

מחקר אקדמי בדק את יכולת קבלת ההחלטות של 8 שופטים בישראל, במסגרת דיונים לשחרור אסירים. הממצאים העלו כדלקמן: מיד לאחר שהשופטים נחו ואכלו, 65% מהם הסכימו לאשר את הבקשות אשר הוצגו בפניהם. ככל שהזמן מהאכילה והמנוחה ירד שיעור ההסכמה הזה פחת, והגיע עד ל- 0% כאשר השופטים היו רעבים..

כאשר אנחנו עומדים מול שופט, אנחנו שמים בידיו את העתיד שלנו. זה רלוונטי בנושאים אזרחיים וקריטי בנושאים פליליים, בהם החירויות שלנו בסימן שאלה. מסיבה זו, אנחנו רוצים להאמין שהשופט אשר עומד מולנו, הוא אדם בעל יכולות לקבל החלטה שתהיה צודקת עבורנו, יותר מהאדם ה'ממוצע'.

שופטים אכן אמורים מתוקף תפקידם, להיות בעלי יכולת לשמור על אובייקטיביות ולקבל החלטות קשות בצורה רציונלית. לצערנו זה לא תמיד המצב.. בעברי, יצא לי לעבוד עם מספר שופטים ולחוות את תהליך קבלת ההחלטות שלהם מקו ראשון. זאת, כאשר הייתי חלק מלשכת השופטים כטרום מתמחה, מתמחה ומאוחר יותר כעורכת דין ועוזרת משפטית. מה שראיתי שם, לימד אותי רבות על בני אדם בכלל ועל מערכת המשפט בפרט. לא מפתיע לגלות, אבל קצת מדאיג להבין שבסופו של יום, גם השופטים הם בני אדם. הם מונעים מרגשות, מחשבות, צרכים פיזיים ופסיכולוגיים רבים. מסיבה זו, כל מפגש עם בית משפט הוא מפגש בעל סיכון..

בגלל שתהליך קבלת ההחלטות שלנו, מושפע מפרמטרים רבים פנימיים וחיצונים, אנחנו לעיתים רבות מדי מקבלים החלטות, שהן פחות טובות ו/או החלטות שבמועד אחר לא היו מתקבלות. מהמחקר הזה ראינו שיש השפעה מהותית ואפילו קריטית, למועד ולאופן בו אנחנו מציגים בקשה.

רובנו יודעים, שיש זמן מתאים לבקש בקשות מההנהלה, מבן הזוג, מנותני שירות. הבעיה היא שאנחנו לא תמיד מצליחים להתאפק, ולהמתין לשעת הכושר הנכונה להעלות את הבקשה שלנו.

אז מה לוקחים מהמחקר הזה?

אם אנחנו רוצים להעלות את הסיכוי שלנו להשיג הסכמה, יש לוודא שאנחנו מפנים את הבקשה כאשר הצד השני רגוע, שבע ולאחר מנוחה. זאת, מאחר וכאשר הצד השני במצב של עייפות, רעב, או חווה חסך אחר כלשהו, הוא יטה פחות לשתף פעולה ולהסכים, גם אם ההצעה המוצגת מולו, הינה ממש ממש טובה..[1]

לפרטים נוספים, ראו את המאמר-

[1] Shai Danziger, Johanatan Levav, Liora Avnaim-pesso, "extraneous factors in judicial decisions', PNAS. April 26, 2011. Vol 10. No 17