האלה פרספונה- כמה גרגירי רימון כדי להפוך לאלת השאול

סיפור החטיפה של פרספונה, הוא אחד הסיפורים המרכזיים במיתולוגיה היוונית. מאחר והוא עוסק במערכת היחסים המסובכת של האם דמיטר (מלכת הדגן) ובתה פרספונה (לימים, אלת השאול). באחד הימים בעודה מטיילת בשדה, פרספונה היפה נעלמה. דמיטר אמה הקפדנית, הפכה כל אבן על פני האדמה, על מנת למצוא אותה, ללא הצלחה.

פרספונה, ילדת הפרחים העדינה שלה נעלמה מעל פני האדמה. במשך זמן רב הסתובבה דמיטר על פני הארץ, חיפשה את בתה ועל הדרך עשתה צרות לא מעטות. זאת, עד שהיא קיבלה רמז בנוגע למיקום של בתה. הסתבר שבתה נחטפה על ידי אל השאול והעולמות התחתונים, האדס. ולא רק שהיא נחטפה על ידי האל המפחיד הזה.. דמיטר חשדה שזאוס (אביה של פרספונה כתוצאה מאונס..), היה מעורב בתחבולה.

בזמן שדמיטר מתחרפנת על פני האדמה בניסיון לשחרר את בתה, מצבה של פרספונה וחברה החדש היה פחות ברור. לא רק מאחר והסיפורים לא מתייחסים למאורעות שהתרחשו בזמן שפרספונה היתה כלואה, אלא בגלל ההחלטה התמוהה של פרספונה לאכול בשאול גרגרי רימון.. הרי כולם יודעים שלפי חוקי השאול, אם אוכלים משהו בשהייה שם, אי אפשר לעזוב.

כאן הסיפור מתפצל לגרסאות שונות, כמו רוב סיפורי המיתולוגיה. יש הטוענים שהאדס, אל השאול הכריח את פרספונה לאכול גרגירי רימון, על מנת למנוע ממנה לשוב לארץ. מנגד, יש הסוברים שהיא זו אשר רצתה להישאר שם ולכן אכלה את הגרגירים. בינינו, למה שהיא לא תרצה להישאר? עם אימא כמו דמיטר שהפכה את פרספונה האלה היפה לצייתנית, חלשה וחסרת החלטיות, מה הפלא שפרספונה מעדיפה להיות עם אל השאול, אבל רק לא עם אימא..

בשלב מסוים, דמיטר הצליחה לעורר המולה גדולה מפסיק סביב היעלמות בתה. גדולה מספיק, באופן שהכריחה את זאוס, מלך האלים להתערב. זאוס שלח את שליח האלים לעולמות התחתונים, ואז הושגה פשרה.. ההסדר היה שפרספונה תשהה עם אמה מעל לפני האדמה, במשך חצי שנה. בחצי השנה שנותרה, היא תהיה עם האדס כאשתו או פלגשתו בעולמות התחתונים. חצי שנה, השווים לששה גרגירי רימון שפרספונה אכלה...

בתחום הגישור מלמדים אותנו, שבכל ניסיון לפתור סכסוך, צריך ראשית כל לחפש את מה שנמצא מתחת לפני השטח. כמו קרחונים הצפים מעל פני הים, לרוב האינטרסים והאמת מצויה עמוק עמוק מתחת למה שרואים. מתחת למה שגלוי לעין. סביר להניח שאימא דמיטר, לא ראתה את הדברים כמו הבת פרספונה..

כך פרספונה מצאה את עצמה שישה חודשים בארץ, עם אמה. בחודשים אלו האדמה היתה פוריה ונתנה פרי, כי אימא דמיטר היתה מאושרת. ביתר השנה, פרספונה היתה עם האדס ואז אמה היתה בדאון והעולם נפל לסתיו וחורף קשים. המיתולוגיה סוברת שכך נוצרו עונות השנה. חצי שנה, שמחה אביבית וקיצית וחצי שנה קודרת, סתיוית וחורפית, בהתאם למצבי הרוח של האלה דמיטר.

שתי אלות אלו, אם ובת היו 'עבדים' לרגשות שלהן. מובלות תמיד, על ידי הסביבה ולא על ידי עצמן. שתי אלות המייצגות מערכת יחסים בין אם לבת, אשר מעלה הרבה תהיות. האם המתקרבנת והחלשה, למול הילדה שלומדת לרצות את הסביבה ולהתחבב על כולם. גם אם זה אל השאול..

כך היה שהפגיעות של האם, יצרה את הפגיעות של הבת וגררה אותה להיות הכלה של ה'שטן'...