זוהר (זואי) מור

קצת עליי>

על הבלוג 

>

IT’S YOUR STORY

>

מה עוד באתר?

על מוסר ומפלצות אחרות



אני קוראת את שלל הכתבות והפוסטים על האונס באילת, ואינני רוצה להאמין. ישנם אלו אשר הגדילו ועשו, וטענו (או פיללו) שאולי מדובר באיזה פייק ניוז... כמו תמיד, כאשר המציאות חמורה, יש אלו אשר בוחרים לא להאמין שזה נכון. עושים בת יענה ואומרים 'זה פייק, סתם עוד ספין או קונספירציה'.


במדינתנו הלא כל כך שקטה, אנחנו כבר יודעים היטב איך להתמודד עם שקרים ובדיות. הרי מאכילים אותנו חארטות על בסיס יומי. אבל איך נתמודד אם יתגלה שאירוע זה אכן התרחש? איך נסתכל על עצמנו, על הילדות והילדים, הנערות והנערים, הגברים והנשים שמולנו, כאשר ילדה בת 16 נאנסה שוב ושוב ושוב. 30 פעם על ידי 30 גברים שונים ואף אחד לא אמר די !! אף אחד לא נלחם על הילדה הזו. האם היא לא הילדה 'של כולנו'?


אתם מצליחים לתפוס במודעות שלכם, את המשמעות של 30 גברים על ילדה בת 16? לא מצליחים? אנסה לעזור לכם. נסו לדמיין שאתם אוכלים 30 מנות פלאפל. אחת אחרי השנייה. רק פי מיליון יותר גרוע. נסו לדמיין שאתם מרימים 30 פעם משקולת כבדה. רק פי מיליון יותר גרוע. נסו לדמיין שאתם מקבלים 30 מכות חשמל. רק פי מיליון יותר גרוע. עכשיו נסו לדמיין שאתם עושים הכל ביחד ומתים 30 פעם. אבל אתם לא באמת מתים.. אתם צריכים להמשיך לחיות, עם הטעם, הריח, המשקל והכאב של 30 המיתות שספגתם.


לרבים זהו יום קשה. וזהו יום קשה אשר בא בתוך תקופה קשה. תקופה בה אנו רואים התדרדרות מוסרית וערכית שלא פוסקת. בה אנו עדים לשינוי המפלצתי שהחברה שלנו עוברת ונראה שרובנו עדיין לא רוצים להאמין.. יתכן באמת שבמדינה שלנו, זו שנלחמנו להקימה ושאנחנו כל יום נלחמים כדי לשמרה, זו המבוססת לכאורה על ערכי ערבות הדדית שבה כל ילד הוא הילד 'של כולנו', התדרדרנו לכזאת תחתית מוסרית? תחתית בה התעללויות בפעוטונים הפך לחדשות של שגרה. מפלצתונים בהם חסרי ישע וילדים של כולם, נפגמים ונהרסים לעד. תחתית בה 30 גברים אשר עומדים אחד אחרי השני, מקבלים החלטה לרצוח ילדה בת 16 שלושים פעם ולהשארה בחיים. ילדה של מי? של כולנו? של אך אחד? האם חיי הילד, חשובים יותר מחיי הילדה?


מה עם ערכים כמו: צדק, מוסר, אושר, חירות? איפה הם? מה עם שמירה על ערכים שאין להם צידוק כלכלי, אבל הם הבסיס לקיומה של חברה דמוקרטית וחברה בכלל?

ממצאים בתחום הסוציולוגיה והאנתרופולוגיה, מראים שאנשים ותרבויות נבדלים בצורה בה הם מתייחסים לנושא של אתיקה ומוסר. לא מזמן, אונס המוני היה חלק לגיטימי מכיבוש של שטחים. על מה אני מדברת לא מזמן.. גם היום ישנן נשים הנאנסות במדינות חשוכות, על ידי גברים אשר השתלטו על שטחים. שם זה מקובל מבחינה מוסרית, כמו שהיה לפני מאות שנים במקומות אחרים. האם לשם אנחנו צועדים? מוסרית? ערכית?


תאוריות בתחום המוסר, מסבירות לנו שישנם מקרים בהם אנשים שונים באותה סיטואציה יראו אותה אחרת וששניהם לכאורה צודקים, מבחינה מוסרית. אחד ההסברים לכך ששתי עמדות הפוכות יכולות להיות נכונות, הוא ששיפוט מוסרי לעולם אינו נכון או לא נכון. זאת מאחר ומוסר הוא סוגיה יחסית ואי אפשר לקבוע בצורה חד משמעית מה מוסרי ומה לא. למעשה, עצם ביצוע שיפוט של מה נכון ומה לא, הינו דבר תלוי תרבות.[i]

האם גם להתדרדרות התרבותית /חברתית שלנו יכולה להימצא, הצדקה מוסרית?

לאן המדינה שלנו הולכת כאשר 'בני טובים והילדים של כולנו', מקבלים מחיאות כפיים, לאחר שהם מבצעים לכאורה אונס קבוצתי מפלצתי במדינה זרה?

לאן המדינה שלנו צועדת, אם בתקשורת מתייחסים למאורע זה, כאל 'פרשת מין' בה נערה בת 16 קיימה 'יחסי מין' ולא קוראים לילד בשמו - פרשת אונס חמורה, בה ילדה נאנסה על ידי חבורת מפלצות דמויי אדם?


עוד קצת על מוסר

חוקר בשם Lawrence Kohlberg (קולברג), ביצע עבודה רחבה בתחום התפתחות המוסר מבחינה פסיכולוגית. הוא טען שאנשים שונים מקבלים החלטות שונות, כאשר הם עומדים מול סיטואציות אתיות זהות. זאת, מאחר והם מצויים בשלבים אחרים מבחינת התפיסה וההתפתחות המוסרית/קוגנטיבית שלהם. הוא הציע שלושה שלבים בהתפתחות המוסרית.


*השלב הראשון - הטרם קונבנציונלי. או כמו שאני אקרא לו - 'מוסר זה סבבה, כאשר יש אכיפה וסיכוי גבוה להיתפס..'

בשלב זה, התנהגות מוסרית, תהיה החלטה הנובעת אך ורק מתוך פחד מענישה. אדם המתפקד ברמה זו, לא מבין למה התנהגותו היא מוסרית או לא. זאת, מאחר ומוסר לא חלק מהשפה שלו. התחושות הלא נעימות הנובעות מביצוע פעולה לא מוסרית, לא קיימות באדם זה, מאחר והן לא הוטמעו באישיותו.

להימצאות בשלב 1, יש מספר השלכות. המרכזית היא, שבמקרים בהם אין סיכוי להיתפס ואין חשש מענישה, התנהגות לא מוסרית תהיה שגורה.


יוצא איפה שהתנהגות לא מוסרית אבל נסבלת, הופכת ליותר שגורה עבור אנשים אשר מונעים רק מתוך פחד מענישה. זאת, אלא אם ההתנהגות תבוא עם מחיר. במידה ולפעולה לא נסבלת זו, יוצמד מחיר (עונש), המחיר האישי לביצוע הפעולה יעמוד מול התועלת של אותה פעולה עצמה.


מסקנה – ענישה. ענישה. ענישה! וחמורה. לא יתכן שהתנהגות לא מוסרית ולא חוקית, תהפוך להיות הנורמה שלנו. לא יתכן שאנשים יחשבו שמי שייענש זה הקרבן והם יצאו לחופשי עם הסדר טיעון, או סיפור חארטה זה או אחר.



*השלב השני - השלב הקונבנציונלי. או כמו שאני אקרא לו – 'אם כולם עושים, אז גם אני אלך על זה..'

אדם בשלב זה, מתאים את התנהגותו עם ציפיות הקבוצה שהוא חלק ממנה. אם הקבוצה רואה בהתנהגות מסוימת כלא מוסרית, אזי האינדיבידואל יפעל בהתאם לקבוצה. הוא יעשה זאת, מבלי לבצע הערכה עצמית של הסיטואציה. במקרה זה, התנהגות אשר נתפסת נורמלית, הופכת בסופו של דבר ל - נורמטיבית. זאת, מבלי שהאינדיבידואל יפעיל שיקול דעת עצמי וחשיבה פרטנית. הוא מסכים 'על אוטומט' עם הסביבה שלו ומיישר קו מבחינת התנהגות. מדובר בקונפורמיזם עם הכללים של הסביבה. התנהגות בהתאם לציפיות של הכלל.


אם זה בבית עם הורים ואם זה בבית הספר עם חבריו, או בכל מסגרת אחרת, הערכים, האתיקה והמוסר שאנחנו פועלים על פיהם, הם אלו שלמדנו מהסביבה בה גדלנו, התחנכנו והזדהינו איתה.


מבחן מילגרם, בחן צייתנות למקורות סמכות אחרי מלחמת העולם השנייה והזוועות של המכונה הנאצית, תמך במסקנה זו. הממצא של מבחן מילגרם, הראה שהרצון להיות חלק מהקבוצה ולקבל את אישורו של בעל הסמכות, הוביל אנשים רגילים לבצע פעולות נוראיות ולחלוטין לא רגילות. אותם אנשים בחרו להתעלם ממה שרוב בני האדם רואים כהתנהגות מוסרית וכהבלגה אנושית, מתוך הצורך בקבלה. די לראות מה קרה בגרמניה הנאצית על מנת להבין, מה הצורך בשייכות והתנהגות הרואה בקונצנזוס של הקבוצה כפעילות נורמטיבית ולכן מוסרית, על מנת להבהיר את הסיכון.


לגישתו של החוקר, רוב בני האדם פועלים ברמה זו.

קרי, רוב בני האדם חושבים שמה שמותר בסביבה, מהווה התנהגות מקובלת.


מסקנה – חינוך! חינוך! חינוך! למדו את עצמכם ואת הילדים שלכם לחשוב לבד. לנתח מצבים לבד. לשאול מה נכון לעשות ומה לא נכון לעשות. מה צודק. מה ראוי. מה נכון גם לסביבה שלי ולא רק לעצמי. למדו אותם להיות בני אדם שצועדים בדרך שלהם ולא זורמים, עם שאר הדגים המתים.



*השלב השלישי - השלב הפוסט קונבנציונלי . או כמו שאני אקרא לו 'אין צדיקים בסדום, יש אנשים שחושבים עבור עצמם!!'

בשלב זה, הגבוה מכולם, האדם מבין את ההיגיון מאחורי עקרון מוסרי זה או אחר. יש קבלה עצמית של העקרונות, אשר הופכים להיות חלק מובנה בתוך הפרט. ברמה זו, האדם יבצע הערכה עצמאית של דילמות אתיות ספציפיות ויגיע למסקנות אישיות מתוך הבנה של ערכי מוסר ואתיקה. [ii]


זהו השלב האוטונומי - העצמאי, בו יש קבלה עצמית של כללי מוסר ואתיקה, לא בגלל שהחברה רואה בכללים אלו כראויים. לא מתוך החשש מסנקציה, או רצון לתגמול. המוסר מגיע ממקום עמוק יותר, של הבנת הרציונל של הכללים. של שאילת שאלות. של יציאה מהעדר. אנשים אשר מגיעים לשלב זה, מבינים שכללי המוסר מבוססים על שמירת הזכויות של כל הפרטים בסביבה. על קיומו של הסכם לא כתוב. הם מעלים שאלות של מוסר, חושבים האם נכון או לא נכון לעשות דבר זה או אחר. הם משקיעים מחשבה אישית, לפני שהם מבצעים פעולה.

הם לא יצייתו בצורה עיוורת ולא יבצעו פעולות שאינן מוסריות ואתיות, רק בגלל שזה מה שעושים סביבם.



לסיכום

אני משערת שלכל מפלצות האדם הללו, אשר רצחו את הילדה 30 פעם והשאירו אותה בחיים, יש הורים. אני משערת גם, שההורים הללו לא חינכו את ילדיהם להיות אנסים. משהו השתבש בדרך. משהו קרה באופן בו אותם גברים ואנחנו כחברה, מסתכלים על מוסר ועל מה נכון ולא נכון. מה צודק ומה לא צודק לעשות.


כאשר כל אחד שומר על עצמו וכל אחד עושה מה שהאחר אומר, החלשים והמוחלשים הופכים לטרף, וזוועות אשר משנות את התרבות מתרחשות.


חייבים להתעורר. חייבים לשנות את התבניות החולניות הללו, אשר תופסות קניין בתרבות שלנו. כל פגיעה בחסר ישע היא לא מוסרית! צריך לזעוק את זה בכל מקום. אולי בעבר, זה לא היה משהו שצריך לכתוב. זה משהו שכולם לכאורה צריכים לדעת. אבל נראה שהיום שכחו את זה. זה בא לביטוי בכל כך הרבה תחומים, אבל באמת קצרה היריעה הזו מלהכיל את הכל.


ובנימה אישית לאותו מפלצתון, אשר היה שם באילת ורצה להתקומם. זה שהפריע לו ושהבטן אמרה לו 'אתה שותף לאונס', והוא נשאר שם כי הסביבה לחצה. הייתי רוצה לכתוב לך שליבי איתך. אבל הוא לא.

אני לא יודעת איך ואם אתה תוכל לסלוח לעצמך. בחרת בחירה של פחדן והרגת את הילדה הזו שהיתה צריכה באותו רגע אביר. מישהו, שיקום מול כולם ויוציא אותה מהסיטואציה הזו. אבל אתה השארת אותה שם, בשביל 29 הבאים אחריך.. תחייה עם זה.

[i] Richard T. De George, "Business Ethics". Third edition, University of Kensas. Macmillan publishing house. New York. 1990. P25-43 [ii] Jimmy Rowe, EdM1, and Charles Kellam," Ethics and Moral Development: Core Ingredients of a Compliance Culture", Home Health Care Management & Practice 23(1) 57

39 צפיות

לעדכונים ומידע על פוסטים חדשים, בבלוג  

Grainy Texture
בלוג

you may like...

©2020 by  zohar zoe mor ©. Proudly created with Wix.com

  © זכויות שמורות לזוהר מור

תנאי שימוש אלו, מחייבים את המשתמש באתר ומהווים חוזה בין המפעילה למשתמש

האתר כולל את הדעות והעמדות של הכותבת בלבד

הכותבת אינה אחראית לפרשנות של כותרות הפוסטים ו/או לאימתות או דיוקם של התכנים

התכנים מובאים בהשאלה לציבור בלבד, בהתאם לכללי מסחר הוגן ולא לשימוש מסחרי