זוהר (זואי) מור

קצת עליי>

על הבלוג 

>

IT’S YOUR STORY

>

מה עוד באתר?

על גאווה ודעה קדומה, ונאשם בג'קט קטיפה



אחת מהחוויות אשר נצרבו לי בראש, מתקופת העבודה שלי בלשכה של שופט בית משפט בחיפה, עוסקת בנאשם עם ג'קט קטיפה בצבע כחול/סגול.


במהלך עבודתי כעוזרת משפטית, ביליתי הרבה מאוד שעות בלשכה של השופט ובאולם. חצי יום, כותבת חוות דעת לפסקי דין וגזרי דין ובחצי השני יושבת לצד השופט' ורואה מה מתרחש באולם ומה/איך השופט מחליט.

באחד הימים, עמד מול השופט נאשם בעבירה פלילית, שאת עניינה אני לא זוכרת. אולי בגלל שהחוויה אשר נצרבה בי, קשורה יותר לחליפת הקטיפה שלו ופחות להליך המשפטי בעבירה, שלא היתה 'סקסית' במיוחד..


אותו אדם, אשר היה בשנות החמישים לחייו, עמד מול השופט בהליך של חקירה נגדית ומסר את גרסתו להליך. השופט התנהל כמו תמיד, מדויק וראוי. שום דבר לא יכל להסגיר, את מה שעבר לו בראש באותה העת.


מספר שעות לאחר שהדיונים הסתיימו, ישבנו בלשכת השופט ושם הוא אמר לי, שהוא לא מבין איך מגיע לאולם שלו אדם במראה כל כך מזלזל, כשהוא לובש חליפת קטיפה כחולה/סגולה.

אחרי שנים בהם ישבתי בדיונים כל יום בשבוע, וראיתי שופטים שונים מקבלים החלטות וחורצים גורלות, זו לא היתה הפעם הראשונה בה יצא לי לראות מאחורי המסך... לשמוע ממקור ראשון מה משפיע על ההחלטה. הרי בסופו של דבר, שופטים הם בני אדם כמו כולם.


מאחר ואני זו אני.. ומעולם לא יכולתי להסתיר את מה שיש לי לומר, אמרתי לו (בסיכון עצמי לא קטן) שהאמרה שלו לא ראויה. אמרתי לו שאנחנו לא מכירים את האדם, וככל שאנחנו יודעים זוהי החליפה היחידה שיש לו והוא בחר לבוא איתה, "רק על מנת לכבד את המעמד ובטח שלא כדי לפגוע בהליך או בכבודו" (האופן בו השופט דרש ממני ומהמתמחים שלו לפנות אליו, היה כ - 'כבודו').



אני לא יודעת לומר כמה פעמים קראתי את ספרה של ג'ין אוסטין, 'גאווה ודעה קדומה'. להזכירכם, הספר מתאר את מערכת היחסים בין ליז בנט הדעתנית, בת מעמד בינוני/נמוך, לבין מר דרסי הבררן והאמיד. האחת מלאה בדעות קדומות, והשני בגאווה. או שמא זה ההפך?!


האמת היא, שאף פעם לא הצלחתי להבין למה התכוונה הכותבת.. למרות שקראתי את הספר, עשרות פעמים, לא הצלחתי לפצח את התעלומה - מי הוא הגאה ולמי יש דעה קדומה? הרי נראה ששניהם יכולים להיות והיו, כל אחד מהשניים.. מה שכן, אין ספק, שמדובר בשני מצבים אשר משפיעים על קבלת ההחלטות שלנו ובפרט על התפיסה שלנו את האחר. האם אנחנו מתנשאים עליו מלמעלה בגאווה, או מסתכלים עליו בשיפוטיות יתר מתוך נחיתות ודעה קדומה?


אני לא בטוחה אם אותו נאשם התכוון לפגוע במעמד השיפוטי ולהפגין זלזול, כאשר הוא בחר לבוא לבית המשפט, כשהוא לבוש כמו ה'כובען המשוגע' מהקוסם מארץ עוץ. או, אולי מי שטעה בקריאת המפה, היה השופט עם דעותיו הקדומות על אנשים ומוצאם.. אני גם לא זוכרת, מה היתה ההחלטה של השופט בסופו של עניין.

מה שנשאר איתי, זו השאלה איך יודעים מי גא ומי בעל דעה קדומה? ואיך המוח שלנו משחק משחקים..

לעדכונים ומידע על פוסטים חדשים, בבלוג  

Grainy Texture
בלוג

you may like...

©2020 by  zohar zoe mor ©. Proudly created with Wix.com

  © זכויות שמורות לזוהר מור

תנאי שימוש אלו, מחייבים את המשתמש באתר ומהווים חוזה בין המפעילה למשתמש

האתר כולל את הדעות והעמדות של הכותבת בלבד

הכותבת אינה אחראית לפרשנות של כותרות הפוסטים ו/או לאימתות או דיוקם של התכנים

התכנים מובאים בהשאלה לציבור בלבד, בהתאם לכללי מסחר הוגן ולא לשימוש מסחרי