זוהר (זואי) מור

קצת עליי>

על הבלוג 

>

IT’S YOUR STORY

>

מה עוד באתר?

ניהול סיכונים וסטטיסטיקה בימי הקורונה


בחודשים האחרונים אנו עדים למשבר עולמי בהיקף עצום, כזה שאנחנו לא יודעים בבירור איך התחיל ואין לנו מושג איך יסתיים. המשבר תוקף את הכלכלות העולמיות, מערכות הבריאות, יחסים בינלאומיים והיד עוד נטויה. מדינות בעלות רקורד חיובי בהתנהלות כלכלית ובריאותית מוצאות את עצמן חסרות אונים, תחת המעטה הכבד של חוסר הוודאות שהקורונה הכניסה לחיינו, שנייה לאחר היסטרית החיסונים לשפעת וממש כמו רעם ביום בהיר.


מאחר ומדובר במצב של חוסר וודאות קיצוני, מנהלי הסיכונים, מתמטיקאים וסטטיסטיקאים עומדים פחות או יותר, מול שוקת שבורה. מאחר ואין להם מאיפה לשאוב תאוריות כדי לנסות לנבא איך גב' קורונה תתנהג, מתי ואם בכלל יגיע סופה, הם מנסים להתבסס על נתונים מתמטיים (שאינם מייצגים) וניתוחים סטטיסטיים (שאין להם תוקף).


כמי שעוסקת בתחום ניהול סיכונים מכיוונים שונים, עמדתי הפחות פופולרית היא שניהול סיכונים במבנהו הנוכחי הינו תהליך קבלת החלטות לקוי, המתמקד בניהול ציפיות שליליות. בהקשר זה אני נשענת על עמדתם של נאסים טאלב וחוקרים נוספים, אשר טוענים שהחיים לא עובדים לפי ממוצעים/ חציונים/סטיות תקן. זאת, בין היתר מאחר והתפיסה האישית של תוצאה שלילית אפשרית, מקבלת משקל רב יותר בקבלת החלטות, מאשר קיומם של כלים סטטיסטיים.


עוד בשנות ה- 70 נעשו מחקרים, על מנת להבין למה אנשים מקבלים החלטות, תוך התעלמות ממידע קיים בנוגע לסיכונים. כהנמן, זוכה פרס הנובל הציע במחקרו מה שהוגדר על ידו כיוריסטיקות, קיצורי מחשבה והטיות אשר מובילות אותנו לקבל החלטות 'לא נכונות'. במילים פשוטות, אנחנו מגיבים בעיקר לתפיסת הסיכון שלנו ולא לחישוב הסיכון האובייקטיבי.




בהתאם לכך, בכל סיטואציה של חוסר וודאות, בה אנחנו לא יודעים מהו היקף הסיכון האמתי, נראה הבדלים בתפיסת הסיכון. יש את אלו אשר בוחרים להמשיך כרגיל, מתוך אמונה שמה שהיה יהיה. הם שולפים את התקווה (HOPE), מהתיבה של פנדורה ומאמינים שהכל יהיה בסדר. מנגד, יש את אלו אשר בוחרים להסתכל בלבן של עיני הקורונה ולהבין שמדובר שמשהו שאנחנו לא יודעים לפענח ואין לנו קצה חוט. עבורם כאשר רב הנסתר על הגלוי, הטקטיקה הנכונה היא לנקוט משנה זהירות.


בזמן שהמטרה המוצהרת של ניהול סיכונים, היא מניעת כשלים רב מערכתיים (Systemic Risk), המציאות והמחקרים מראים שזה לא קורה. אמנם ניהול הסיכונים ושימוש בניתוחים סטטיסטיים, מייצרים תהליכים יעילים, ומצמצמים לנו ברמה הפסיכולוגית את חוסר הוודאות (כי זה נותן לנו משהו לעשות.. ), אבל כאשר מתרחש משבר כמו הקורונה, כולם נתפסים עם המכנסיים למטה. לא רק זאת, גם ההחלטות אשר מתקבלות בתוך המשבר נראות כמו סוג של גישוש באפלה.

לעדכונים ומידע על פוסטים חדשים, בבלוג  

Grainy Texture
בלוג

you may like...

©2020 by  zohar zoe mor ©. Proudly created with Wix.com

  © זכויות שמורות לזוהר מור

תנאי שימוש אלו, מחייבים את המשתמש באתר ומהווים חוזה בין המפעילה למשתמש

האתר כולל את הדעות והעמדות של הכותבת בלבד

הכותבת אינה אחראית לפרשנות של כותרות הפוסטים ו/או לאימתות או דיוקם של התכנים

התכנים מובאים בהשאלה לציבור בלבד, בהתאם לכללי מסחר הוגן ולא לשימוש מסחרי