מגדר, תפיסות חברתיות ופמיניזם כלכלי

הניסיון להבין את הקשר בין תפיסות חברתיות למגדר, נחקר ע"י אקדמאיות פמיניסטיות פורצות דרך עוד בשנות ה – 80. בתחילת התהליך ולפני הכל, נעשתה ההבחנה החשובה בין מין למגדר. כאשר מין, עינינו בהבדלים ביולוגיים בין זכרים לנקבות. בעוד שמגדר, מתייחס לשייכות, סטראוטיפים ותבניות חברתיות המובנות על ידי החברה בנוגע להבדלים בין גברים לנשים (אמתיים או נתפסים). [i]

לא יפליא איפה לקרוא שתכונות כמו אובייקטיביות, לוגיקה, עקביות, אינדיבידואליות, הישגיות, העדר רגש, נחשבו תמיד מבחינה חברתית כתכונות גבריות. בעוד שתכונות כמו סובייקטיביות, קשר, אינטואיציה, הבנה, שיתוף ורגש נחשבו מאז ומעולם כתכונות נשיות. בדומה לרכות וחולשה. מה שכן הפליא, אותי לפחות, זה לגלות איך הגדרת תכונות מסוימות כגבריות (ולכן בהכרח חיוביות) ואחרות כנשיות (ולכן פחותות), השפיעה על בניית התשתית הכלכלית ברמת המאקרו ועל התאוריה הכלכלית בכלל. אם זה בא לביטוי בהגדרה של 'האדם הכלכלי' או בייחוס עדיפות לתחומים מתמטיים 'נוקשים' על פני תחומים חברתיים 'רכים' או במבנה התהליך המחקרי האקדמי.

על מנת להגיע להבנה כוללנית ואנושית לכלכלה ולתהליכים המתרחשים בה, גם בהקשר של מגדר, התפתחה במהלך שנות ה – 90 נישה בחקר של כלכלה ופוליטיקה מהפן הפמיניסטי. פלג זה קיבל את השם 'פמיניזם כלכלי', ומטרתו לשפר את הדרך בה המערכות הכלכליות פועלות ולקדם חיים של שוויון וכבוד תוך התעלות על דעות קדומות ותפיסות היררכיות [ii].

הפמיניזם הכלכלי כמו יתר פלגי הפמיניזם, שואף לתקן את הנחיתות ההיסטורית של להיוולד אישה מהפן הכלכלי (לא הגדרה שלי..). לשם כך, התפתחה ביקורת רחבה, על הסטנדרטים והתפיסות ההתנהגותיות הקיימות בכלכלה השלטת, כאשר אחד מהמאפיינים המרכזיים של הפמיניזם הכלכלי (בדומה לכלכלה ההתנהגותית), הוא דחיית ההנחה שפעילות כלכלית מבוצעת במלואה ע"י 'אדם רציונלי כלכלי'.[iii]

כאמור, הגישה השלטת עד כה טענה שלהיות אגואיסט (אם חוזרים להגדרה של 'אדם כלכלי' משנות ה – 70), היא משהו אשר רלבנטי רק עבור גברים. זאת, מאחר והתפיסה החברתית היתה, שנשים יותר אלטרואיסטיות ולא יטו לקבל החלטות ממקום אגואיסטי, לא כל שכן ממקום רציונלי.[iv]

בהקשר זה, הפמיניזם הכלכלי טוען כיום שכל הגישה הזו והטענה עליה היא מבוססת נכשלה. זאת, בין היתר מאחר והיא לא לוקחת בחשבון את הקונטקסט בו מתקבלות החלטות. אני ארחיב ואטען, שנשים בהחלט יכולות להיות כלכליות, רציונליות ואגואיסטיות (בדיוק כמו, או אפילו יותר מאותו 'אדם רציונלי' אשר הוגדר בשנות ה- 70).

הטיעון המרכזי של הפמיניזם הכלכלי, הוא שבני אדם מחזיקים במגוון רחב של מוטיבציות (מודעות ולא מודעות), אשר מתחברות ביחד. לכן, החלטה לעולם לא נתפסת כיישות נפרדת, אלא כתלויה בקונטקסט בו התקבלה.

טיעונים רבים ואחרים ידונו בהמשך, למתעניינים מצ"ב רשימה של מאמרים בנושא:

[i] Julie A. Nelson.'Feminism and Economics'. Journal of Economic Perspectives — Volume 9 Number 2 — Spring 1995 — Pages 131–148 [ii] Astrid Agenjo-CAlderón and linA gálvez-Muñoz 'Feminist Economics: Theoretical and Political Dimensions. American Journal of Economics and Sociology, Vol. 78, No. 1 (January, 2019). DOI: 10.1111/ajes.12264 [iii] Sent, Esther-Mirjam. 2004. “Behavioral Economics: How Psychology Made Its (Limited) Way Back into Economics.” History of Political Economy 36(4): 735–60. [iv] Astrid Agenjo-CAlderón* and linA gálvez-Muñoz'Feminist Economics: Theoretical and Political Dimensions. American Journal of Economics and Sociology, Vol. 78, No. 1 (January, 2019). DOI: 10.1111/ajes.12264