דחיפה (nudge) להחלטות טובות

דחיפה (nudge) היא גישה לא רגולטורית, המנסה להשפיע ולשנות התנהגות באמצעות התאמות עדינות של סביבת ההחלטות בה אנשים מתקיימים.

שני חוקרים Richard Thaler & Cass Sunstein טענו בספרם nudge: improving decisions about health, wealth and happiness (2008) כי במקום לאתגר רגשות, תשוקות ונטיות אחרות העלולות לחבל בתהליך קבלת החלטה נכונה, ניתן להתקדם ע"י מציאת דרכים חדשניות לתעל את הנטיות הללו באופן שהשפעתן תהיה לטובה. [i]

הם הגדירו את המונח דחיפה (nudge), כפעולה אשר משנה את ההתנהגות של אנשים בצורה צפויה, מבלי לאסור על אפשרויות או לשנות בצורה משמעותית את התמריצים הכלכליים. מדובר בשינויים הנעשים ברמה של מדיניות מודעת, המשפיעים על הקונטקסט של קבלת ההחלטה, בצורה שמיישרת קו עם הטיות החשיבה. קרי – שימוש בהטיות ובבאגים של החשיבה שלנו, על מנת לעצב את ההחלטות שלנו. שינויים אלו, אמורים לסייע לקדם בצורה מעודנת ולעיתים לא מודעת, לקראת קבלת החלטה שמבחינה ציבורית נחשבת בטובה יותר.[ii]

נטען, שהידע המדעי בדבר נטיות החשיבה האנושיות המובילות אותנו לקבל החלטות לא רציונליות והכישלון לצפות שינויים במצב הרוח, יכול לבוא לשימוש ליצירת פרויקטים לדחיפת אנשים לקבל החלטות טובות יותר, אם הם מודעים לכך ואם לא.

הגישה שלהם מבוססת על כך שהטיות וחסמים אחרים בתהליך קבלת ההחלטות ברמה המיידית, היא הסיבה לכך שאנשים נכשלים מלקיים חשיבה רפלקטיבית התואמת לאינטרסים שלהם. לכן הם נכשלים בקבלת החלטה. בבסיס ההצעה של החוקרים, תמיכה בשימוש בממצאים של כלכלה התנהגותית על מנת לשנות את הדרך בה מתקבלות החלטות. מטרתם היא שאנשים יבצעו אמנם תהליך חשיבה קצר אבל, יקבלו החלטות שחשיבה רפלקטיבית היתה מייצרת.

שימוש בדחיפה', יכול לבוא לביטוי, החל מהקטנת גודל הצלחת בקפיטריה, כך שאנשים יעמיסו פחות אוכל ועד צביעת כבישים בצורה כזאת שגורמת לנהגים להרגיש שהם נוהגים מהר מדי וכך לגרום להם להאט.

דוגמא מעניינת לשימוש באסטרטגיית דחיפה, קיבלה התייחסות בעיתון ניו יורק טיימס. מדובר בToneCheck - אמצעי הבודק ומזהה מילים שיש להן קונוטציות רגשיות במיילים או בהודעות טקסט. הכלי מאותת במקרים בהם ההודעה כוללת מילים בעלות משמעות כועסת, רעה, חצופה, שלילית. כלי זה מהווה כלי "דחיפה", מאחר והוא לא מונע מהשולח לשלוח מה שהוא רוצה. הכלי מיידע את השולח שיש תכנים שעלולים להיתפס כפוגעניים ובכך משפיע על החלטתו, אם לשלוח את ההודעה כמו שהיא או לא.

אין ספק שמדובר בהצעה מעניינת, אך היא לא חפה מבעיות מוסריות.. בכל הנוגע ל"דחיפה" שאלות כמו "האם זו התנהלות מקובלת?" ו – "האם מדובר בפלישה ופגיעה בחירות הבחירה?" עולות שב ושוב. בבחינת השאלות הללו, החוקרים טוענים שיש חשיבות למטרה אשר לשמה מבוצעת התערבות זו. האם המטרה היא לטובת הרווחה האישית (pro self) או, לטובת הכלל והרווחה החברתית (pro social)?

כמי שעוסקת בתחום של צייתנות ובנישה הייחודית של צייתנות התנהגותית, מה שמעניין אותי זה איתור התנאים והאמצעים אשר מניעים א.נשים לציית מתוך בחירה אוטונומית והנעה פנימית. בהקשר זה נראה שNUDGE מצליח לגשר על הפער בין הנעה לציית לבין שמירה על אוטונומיה. זאת מאחר ולא מדובר באמצעי אשר דורש ציות מטעם גורם סמכות או אמצעי אשר כולל אכיפה. הדחיפה וההנעה אולי נחזית כמניפולטיבית, אבל בסופו של דבר הבחירה לציית או לא נשארת בידיו של מקבל ההחלטה. נראה שזו הסיבה מדוע תאוריה זו נחשבת כפלג של פטרנליזם.

[i] Evan Selinger and Kyle Whyte, "Is there a right way to Nudge? The practice and Ethics of Choice Archiecture",Sociology compass 5/10 (2011) 923-935. 2011 Blackwell Publishing LTD

[ii] Evan Selinger and Kyle Whyte, עמ' 3