אם אדם, הוא 'האדם הרציונלי הכלכלי' אז מי היא חווה...?

השאלה מיהו 'האדם הרציונלי הכלכלי', נחקרה עוד בתחילת שנות ה – 70, על מנת להבין את המניעים להחלטות כלכליות 'רציונליות'. אחד מראשוני החוקרים בתחום, טען שהאדם הכלכלי, הוא רציונלי, אגואיסטי והטעם שלו לא משתנה.[i] גישה זו, הרואה באדם הכלכלי כאדם רציונלי, המקבל החלטות שמטרתן למקסם את התועלת שלו בצורה עקבית, הינה חלק בסיסי בכלכלה הניאו-קלאסית.

בהקשר זה מעניין לשאול ולהבין, למי התכוונו יוצרי המדיניות הכלכלית דאז, כאשר הם התייחסו לכל אחד מהפרמטרים אשר מרכיבים את ההגדרה. קרי, מיהו רציונלי? מי מוגדר כאגואיסט? ולמי יש טעם שלא משתנה? ספוילר – לא מדובר בנשים...

על מנת להגיע להבנה כוללנית ואנושית לכלכלה ולתהליכים המתרחשים בה, גם בהקשר של מגדר, התפתחה במהלך שנות ה – 90 נישה בחקר של כלכלה ופוליטיקה מהפן הפמיניסטי. פלג זה קיבל את השם 'פמיניזם כלכלי', ומטרתו לשפר את הדרך בה המערכות הכלכליות פועלות ולקדם חיים של שוויון וכבוד תוך התעלות על דעות קדומות ותפיסות היררכיות [ii].

אחד מהמאפיינים המרכזיים של הפמיניזם הכלכלי (בדומה לכלכלה ההתנהגותית), הוא דחיית ההנחה שפעילות כלכלית מבוצעת במלואה ע"י 'אדם רציונלי כלכלי'.[iii] מחקרים הראו שהגישה השלטת עד אותה העת ועדיין במידה רבה היום, היא ש'להיות אגואיסט' (אם חוזרים להגדרה של אותו 'אדם כלכלי' משנות ה – 70), היא משהו אשר רלבנטי רק עבור גברים. כנ"ל להיות רציונלי או, בעל טעם עקבי.

זאת, מאחר והתפיסה החברתית היתה וכאמור במקרים רבים עודנה, שנשים יותר אלטרואיסטיות ואכפתיות ולכן לא יטו לקבל החלטות ממקום אגואיסטי, לא כל שכן ממקום רציונלי.[iv] תפיסה שהיא לא רק שגויה מהבסיס, היא גם בעייתית. זאת, בין היתר מאחר והיא רואה בנשים כחפצות רק ב - לרצות את הסביבה ולא את עצמן (מקסימום אלטרואיזם ואפס, אגואיזם), ואת תהליך קבלת החלטות הנשי והלכאורה אינו רציונלי', כנחות.

כזה אשר גורם לנשים לקבל החלטות אימפולסיביות ולכאורה שגויות...