אם אדם, הוא 'האדם הרציונלי הכלכלי' אז מי היא חווה...?
השאלה מיהו 'האדם הרציונלי הכלכלי', נחקרה עוד בתחילת שנות ה – 70, על מנת להבין את המניעים להחלטות כלכליות 'רציונליות'. אחד מראשוני החוקרים בתחום, טען שהאדם הכלכלי, הוא רציונלי, אגואיסטי והטעם שלו לא משתנה.[i] גישה זו, הרואה באדם הכלכלי כאדם רציונלי, המקבל החלטות שמטרתן למקסם את התועלת שלו בצורה עקבית, הינה חלק בסיסי בכלכלה הניאו-קלאסית.
בהקשר זה מעניין לשאול ולהבין, למי התכוונו יוצרי המדיניות הכלכלית דאז, כאשר הם התייחסו לכל אחד מהפרמטרים אשר מרכיבים את ההגדרה. קרי, מיהו רציונלי? מי מוגדר כאגואיסט? ולמי יש טעם שלא משתנה? ספוילר – לא מדובר בנשים...
על מנת להגיע להבנה כוללנית ואנושית לכלכלה ולתהליכים המתרחשים בה, גם בהקשר של מגדר, התפתחה במהלך שנות ה – 90 נישה בחקר של כלכלה ופוליטיקה מהפן הפמיניסטי. פלג זה קיבל את השם 'פמיניזם כלכלי', ומטרתו לשפר את הדרך בה המערכות הכלכליות פועלות ולקדם חיים של שוויון וכבוד תוך התעלות על דעות קדומות ותפיסות היררכיות [ii].
אחד מהמאפיינים המרכזיים של הפמיניזם הכלכלי (בדומה לכלכלה ההתנהגותית), הוא דחיית ההנחה שפעילות כלכלית מבוצעת במלואה ע"י 'אדם רציונלי כלכלי'.[iii] מחקרים הראו שהגישה השלטת עד אותה העת ועדיין במידה רבה היום, היא ש'להיות אגואיסט' (אם חוזרים להגדרה של אותו 'אדם כלכלי' משנות ה – 70), היא משהו אשר רלבנטי רק עבור גברים. כנ"ל להיות רציונלי או, בעל טעם עקבי.
זאת, מאחר והתפיסה החברתית היתה וכאמור במקרים רבים עודנה, שנשים יותר אלטרואיסטיות ואכפתיות ולכן לא יטו לקבל החלטות ממקום אגואיסטי, לא כל שכן ממקום רציונלי.[iv] תפיסה שהיא לא רק שגויה מהבסיס, היא גם בעייתית. זאת, בין היתר מאחר והיא רואה בנשים כחפצות רק ב - לרצות את הסביבה ולא את עצמן (מקסימום אלטרואיזם ואפס, אגואיזם), ואת תהליך קבלת החלטות הנשי והלכאורה אינו רציונלי', כנחות.
כזה אשר גורם לנשים לקבל החלטות אימפולסיביות ולכאורה שגויות...
מחקרים אקדמאים, אשר נעשו בהקשר זה, גורסים שכל הגישה הזו והטענה עליה היא מבוססת נכשלו כישלון מפואר. זאת, בין היתר מאחר והיא לא לוקחת בחשבון את הקונטקסט (ההקשר), בו נשים מקבלות החלטות. הטיעון המרכזי של הפמיניזם הכלכלי, הוא שבני אדם מחזיקים במגוון רחב של מוטיבציות (מודעות ולא מודעות), אשר מתחברות ביחד. לכן, החלטה לעולם לא נתפסת כישות נפרדת, אלא כתלויה בקונטקסט בו היא התקבלה.
בהקשר זה, אני לא יכולה שלא להתייחס לדבריו של פרופ' כהנמן, זוכה פרס הנובל, בספרו 'לחשוב מהר לחשוב לאט' (מומלץ!!), על מערכת החשיבה הדואלית שלנו המורכבת מ 1. מערכת ראשונה, המוגדרת כמערכת אוטומטית ומהירה. יש הקוראים לה אימפולסיבית, מאחר והיא משקיעה מעט מאמצים. ומ 2. מערכת שנייה, שהיא מחושבת ורציונלית, המבצעת תהליך ממוקד תוך ניתוח האירוע לפני קבלת החלטה. המערכת הראשונה האימפולסיבית (ויש הקוראים לה המערכת הנשית..), קיבלה מוניטין לא נפלא, לאורך השנים. זאת, מאחר והיא נחשבת, בין היתר נמהרת ולא 'הגיונית'. האם זה נכון? נשאיר את הדיון בכך לפוסט אחר..
מסתבר אם כן שהתשתית הכלכלית ברמת המאקרו והתאוריה הכלכלית בכלל, נבנתה על בסיס הגדרת תכונות מסוימות כגבריות (ולכן בהכרח חיוביות) ואחרות כנשיות (ולכן פחותות). אם זה בא לביטוי בהגדרה של 'האדם הכלכלי' ואם זה בהקשר של ייחוס עדיפות לתחומים מתמטיים 'נוקשים' על פני תחומים חברתיים 'רכים' ובהקשרים רבים אחרים. זו התפיסה השלטת גם בימינו. אישה אשר תפגין תכונות הנחשבות 'גבריות', תוטבע ככזאת אשר מקבלת החלטות 'כמו גבר', או 'גברית וקשה', בעוד שגבר אשר יפגין אכפתיות ורכות יוטבע כ'חלשלוש ונשי'.
מדוע כחברה אנחנו חייבים לשים 'תג מחיר', על תכונות אנושיות? למה אי אפשר פשוט להסתכל על תכונות כפי שהן, תכונות אוניברסליות, אשר באות לביטוי אצל כולנו בקונטקסט מתאים ובעצימות מתאימה ותו לא!
למי שמתעניין, מצ"ב מחקרים
[i] DANIEL KAHNEMAN, 'A Psychological Perspective on Economics', VIEWS OF ECONOMICS FROM NEIGHBORING SOCIAL SCIENCES, VOL. 93 NO. 2, MAY 2003 [ii] Astrid Agenjo-CAlderón and linA gálvez-Muñoz 'Feminist Economics: Theoretical and Political Dimensions. American Journal of Economics and Sociology, Vol. 78, No. 1 (January, 2019). DOI: 10.1111/ajes.12264 [iii] Sent, Esther-Mirjam. 2004. “Behavioral Economics: How Psychology Made Its (Limited) Way Back into Economics.” History of Political Economy 36(4): 735–60. [iv] Astrid Agenjo-CAlderón* and linA gálvez-Muñoz'Feminist Economics: Theoretical and Political Dimensions. American Journal of Economics and Sociology, Vol. 78, No. 1 (January, 2019). DOI: 10.1111/ajes.12264
