רגולציה

זוהר (זואי) מור

הגדרת המונח רגולציה, אינה חד משמעית והיא משתנה לאורך השנים. אם בעבר, מדובר היה בעיקר בהסדרה של המדינה, באמצעות חוקים, תקנות וכד', כיום מדובר בהרבה יותר. ברמה הפשטנית, רגולציה כוללת את סך הכללים המסדירים פעילות מסוימת. החל מחקיקה מטעם המדינה, ועד לנהלים נישתים, הרלבנטיים לארגון ספציפי ולפעילות זו או אחרת.

על מנת להבין מאיפה נולד המושג והצורך ברגולציה, צריך ללכת להתחלה. במקרה זה אין מנוס ואי אפשר לקצר תהליכים. על מנת להבין את הרציונל של רגולציה, צריך להבין את הרציונל של הסדרה על ידי מדינה וריבונות.

"צרכי הכלל מרובים, והם הולכים ומתרבים. עמם מתרבות והולכות גם הסמכויות המינהליות. הן נפוצות כמעט בכל התחומים. המינהל הציבורי מלווה את האדם בכל יום בחייו, משעה שהוא קם ממיטתו, שעה אחר שעה. החשמל שהוא מדליק, הרדיו לו ההוא מאזין, המים בהם הוא מתרחץ, הלחם שהוא אוכל, בית הספר אליו הוא שולח את ילדיו, המכונית הממתינה לו ברחוב, הכביש בו הוא נוסע – כל אחד מאלה, ועל מוצרים ושירותים אחרים המלווים אותו בשגרת יומו, טבוע תו של המינהל הציבורי: הוא המספק אותו, או המפקח על ייצורו, או הקובע את מחירו, או מחייב אותו ברישיון, או מטיל עליו מס, או מסדיר אותו בצורה אחרת"[i]

רגולציה בשורה התחתונה, עוסקת במעורבות של המדינה בחיי אזרחיה ואלו המבקרים או הפועלים בשטחה. כפי שעלה בציטוט היפה מדבריו של זמיר, אנחנו נדרשים למלא כללים כל הזמן. מהרגע בו אנו מתעוררים בבוקר ועד לזמן בו אנחנו הולכים לישון בלילה, אנחנו נתונים להסדרה של המדינה.

מעורבות זו של המדינה, נעשית על ידי שימוש באמצעים רבים ומגוונים, שמטרתם המוצהרת הינה לשמר את הסדר הציבורי.  האמצעים המוכרים ביותר להסדרה הינם חקיקת חוקים, התקנת תקנות וצווים והנהגת כללי התנהגות. הכל, במטרה לוודא ויסות, פיקוח, הסדרה, בקרה וכדומה על פעילות האזרחים.

אחת המוסכמות היא שכל בני האדם, נולדו עם זכויות טבעיות. זוהי, אחת הטענות המרכזיות והמוכרות בתחום הפילוסופיה ומדע המדינה (מחשבה מדינית). מסיבה זאת, הכלל הוא שאין לאפשר שלילת זכויות מבני האדם, על ידי המדינה. מאחר ולכל כלל יש יוצא מן הכלל, החריג לכלל במקרה זה יהיה במקרים בהם הפעלת סמכויות על די המדינה היא פעולה מוצדקת ולטובת האזרחים.

בהקשר זה, השאלות המרכזיות העומדות בפני מחוקקים ואקדמאים הן : מהי פעולה מוצדקת? מי קובע, מה טובת האזרחים? וכפועל יוצא מכך, מתי ראוי שהמדינה תתערב בחיי הפרט? מה מידת המעורבות המקובלת? ובאיזו צורה על המדינה להתערב בהחלטות של הציבור ובפעולותיו?  כל השאלות הללו הינן מהותיות ביותר. כל תשובה וכל בחירה, יובילו בהכרח לתוצאה אחרת. אם זה מבחינת הזכויות אשר ישללו מהאזרחים, ואם זה מבחינת האפקטיביות של הרגולציה, והאמצעים הנדרשים ליישומה במערכת אותה היא באה להסדיר.

 

 

[i] י. זמיר, "הסמכות המינהלית", משפט וממשל א' (תשנ"ב), 81

תוכניות ציות ולמה הן לא עובדות?

זוהר (זואי) מור

ניהול הציות, הינו חלק מתרבות ניהול סיכונים גדולה יותר. תרבות, אשר משתקפת בנורמות והמנהגים לפיהם פועלים בתאגיד. היא רלבנטית לאופן בו הפרטים מזהים, מבינים, דנים, מקבלים החלטות ופועלים בנוגע לסיכונים השונים. לפיכך, המטרה של מערך ציות ותרבות ציות היא ניהול סיכון הציות בארגון. זה כולל, בין היתר: הגדרת מדיניות ונהלים מתאימים, ביצוע בקרות על קו ההגנה הראשון - העסקים ובאופן כללי שמירה על תרבות ציות ומתן מענה לארגון.

ברמה הבסיסית, ציות מתחיל מחינוך ותקשורת אפקטיבית. המטרה הראשונה והחשובה ביותר היא שהעובדים בארגון יוכלו:

1. להבין היטב את מחויבות הארגון לציות.

2. לזהות נושאים בפעילות היומיומית שלהם, אשר דורשים מענה.

3. לקבל את ההחלטה הנכונה.

יחד עם זאת, נמצא שלעיתים רבות קיים פער אמתי בין המחויבות המוצהרת של התאגיד לציות (כפי שעולה בהדרכות והתקשור הסוגיה לעובדים), לבין המחויבות האמתית שלו. לא אחת נראה שארגונים, אשר הגדירו מדיניות, הסדירו נהלים וטרחו למלא את כל הפרמטרים ה'יבשים' הנדרשים על מנת לכונן תרבות ציות, הלכה למעשה  שרים מנגינה אחרת.

עבור ארגונים אלו, תכנית הציות היא לא יותר מ'אות מתה'. מערך של ניירת וטפסולוגיה, הבאים למלא צורך או דרישה מלמעלה, אשר לא מקבלים יישום בשטח במסגרת קבלת ההחלטות בשוטף.

פרט לחינוך ותקשור נושא הציות, רכיב נוסף חשוב הוא – ניטור פעילות העובדים. זה מתחיל, עם ניטור וסינון עובדים עוד בשלב הגיוס. הניטור ממשיך לאחר שהעובד מצטרף לארגון, כשהוא כפוף להיררכיה הבוחנת את תפקודו. מאחר ובקרה ישירה לעיתים לא מספיקה, קיימים בארגונים אשר מנהלים ציות בצורה רצינית, גופי בקרה וניטור נוספים. זה כולל, קו חם או מלשינון, המאפשר לדווח על אירועים חריגים בזמן אמת.[i]

אחת מהמטרות של כל תאגיד היא, שהעובדים יהיו רגישים לדרישות החוק. זאת, על מנת לצמצם את האיומים של  סנקציות חוקיות ופגיעה במוניטין, כתוצאה מהפרה. זו המוטיבציה העיקרית של הארגון להסדרת תוכנית ציות. אבל, במציאות בה המטרה של הארגונים היא למקסם את הכנסות התאגיד יטה לשים פחות דגש על הצייתנות ועל העמידה בכללים, שהוא עצמו יצר.  בארגון שכזה, הרמה האופטימלית של ציות  תהיה זו אשר מאזנת בין העלויות של התוכנית לבין התועלת הצומחת ממנה. העלויות בהקשר זה, הן הוצאות ישירות ועקיפות, בעוד שהתועלות מורכבות בין היתר מהפחתת הסיכון לסנקציות ולפגיעה במוניטין.

 

הפער בין מטרות הציות לציות דה קפטו

כולנו יודעים, שאזרחים רבים לא מרוצים בנוגע לחשבונות המס שלהם. אבל, למרות חוסר שביעות רצון זה רובנו משלמים. רגולציה וציות הינה דבר מורכב ברמה המדינית. בחלק מהמקרים ממשלות מעודדות או דורשות פעולה ספציפית המבטאת עמידה בחוק – רגולציה חיובית, בעוד שבמקרים אחרים הממשלה תמנע או תאסור על פעולות מסוימות – רגולציה שלילית. במקרים מסוימים, יש חובה חוקית לציית (לשים חגורת בטיחות), בעוד שבמקרים אחרים אין (לוודא מתן תזונה ראויה לילדים), כאשר הקו בין מה שנחשב התנהגות צייתנית להתנהגות לא צייתנית, אינו תמיד ברור.

אנו יודעים היטב שלעיתים נהיגה במהירות הגבוהה במעט מהמהירות המותרת בחוק, לא תגרום לקבלת דוח. זאת, מאחר ויוצרי המדיניות וגופי האכיפה, עסוקים יותר במקרים של הפרות חמורות של מדיניות המהירות בכבישים (העלולה לסכן חיים), מאשר לאכוף את החוק בדייקנות לשם גביית קנסות.  לנטייה זו "לוותר" על עמידה מלאה בכללי החוק קוראים  – פרמטרים לסטייה מקובלת.

רגולציה, בנוסף להיותה במימד הפרטני, מתנהלת בהקשר האגרגטיבי, כאשר רגולציה אגרגטיבית יכולה להיבחן באמצעות אמידת כלל הפעולות הנדרשות מהפרט או מהארגון בנושא נתון, או באמצעות בחינת רמת הציות האגרגטיבית בכלל אוכלוסיית המטרה. אכן, כותבי מדיניות לעיתים לא טרודים ממקרים פרטניים של אי ציות, כל עוד שברמה האגרגטיבית, רמת הציות נותרת גבוהה.

מחקר אשר בחן את הפער בין מטרות תכניות הציות לציות דה פקטו, טען כי פער זה ניתן לפרשנות בחלוקה ל 3 קטגוריות מרכזיות :

  • תמריצים חיצוניים לציות (תמריצים או סנקציות, כתוצאה מניטור, בעיות ואכיפה).

  • הנכונות לציית (ידע ובעיות הבנה, תפיסות ואמונות והשפעות של הסביבה).

  • השלכות הקבוצה (כולל משאבים ובעיות אוטונומיה)

 

נראה שהקושי בכינון תרבות ציות אפקטיבית נובע מכך שציות, מתקיים במספר עולמות מקבילים: חקיקה ורגולציה, פסיכולוגיה ארגונית, תרבות, מדיניות וניהול סיכונים. זאת, בין היתר מאחר וציות הינה בסופו של דבר קבלת החלטה. קבלת החלטה אישית, לנקוט בהתנהגות מסוימת על פני אחרת.

השאלה העומדת בפני כל פרט בארגון ובחברה בכלל היא, האם לבחור בציות, על פני אי ציות? במסגרת ההחלטה הזו, יכולים לעלות פרמטרים רבים ומגוונים. חלקם יהיו קונצנזוס כחלק מתהליך חשיבה נורמלי, אבל חלקם יכולים להיות רלבנטים עבור האדם הפרטני בלבד. היות ומדובר בסוגיה אשר פולשת לא מעט לעולם הפסיכולוגיה הפרטני של העובד בארגון, נראה שראוי להתייחס אליה בהתאם במסגרת בניית תוכנית ציות.

 

[i] Donald C. Langevoort,"monitoring: The behavioral economics of corporate compliance with law." 2002 column BusL.Rev. 71 (2002)

R. KENT WEAVER. Compliance Regimes and Barriers to Behavioral Change Governance: An International Journal of Policy, Administration, and Institutions, Vol. 27, No. 2, April 2014 (pp. 243–265). © 2013 Wiley Periodicals, Inc

ניהול סיכונים 'בקליפת אגוז'

זוהר (זואי) מור

סיכון הוא חלק אינהרנטי בפעילות העסקית ובחיים בכלל. בהקשר של קבלת החלטות, סטטיסטיקה וחקר ביצועים עושים הבחנה בין שלושה מצבים : תנאי וודאות, תנאי חוסר וודאות ותנאי סיכון. המונח "סיכון" מתייחס להשלכות השליליות ממצב טבע של חוסר הוודאות המצומצם, על פעולותינו ועונה על השאלות הבאות: מה יכול לקרות? מה הסיכויים שזה יקרה, או כמה אנחנו לא בטוחים בהחלטה שלנו? ו - מה התוצאות האפשריות ?

המטרה של ניהול סיכונים אינה לשלול כל סיכוי או אפילו למזער אותו. בניגוד לגישה שאומרת שיש להתייחס לסיכון כאל משהו שיש להימנע ממנו בכל מחיר, ככל שרוצים לנהל פעילות עסקית נאותה ופעילות ציות אפקטיבית, גישה פתוחה תתאים יותר.

ניהול סיכונים בתאגיד (ואני אתייחס לתאגיד בנקאי), הוא תחום מאוד רחב והתאגיד הבנקאי נדרש כיום לנהל סיכונים רבים,  בין היתר: סיכון משפטי, סיכון ציות, סיכון תפעולי, סיכון ריבית, סיכון אשראי, סיכון נזילות וסיכונים חוצי גבולות. זאת, כאשר תפקיד הגופים המפקחים על הבנקים הינו, בין היתר לוודא כי הסיכונים הללו מנוהלים כראוי.

בנקים הפועלים בהתאם למתודולוגית ניהול סיכונים, נדרשים למלא, בין היתר, את המשימות הבאות:

  1. עליהם להבין בבירור, מה רמת החשיפה של הבנק לסיכונים השונים.

  2. עליהם, ככל שהדבר אפשרי, לכמת את הסיכון (שימוש בכלים מתמטיים).

  3. עליהם להעריך את התועלת אשר תינתן לאור הסיכון – לבצע הערכה מושכלת, על מנת להחליט איך להתנהל ולנהל עסקים, למרות קיומו של הסיכון.

  4. עליהם להעריך את הרמה של כלל הסיכונים להם הם חשופים, על מנת לקבל תמונה רחבה על החשיפה (מבחינת מפת חשיפות במאקרו). [1]

המטרה של ניהול סיכונים, הינה בין היתר על מנת לסייע להנהלה, לבחון ולהבין את החשיפות של הארגון לסיכונים השונים, אשר התממשותם עלולה לגרום לנזקים אלו ואחרים לארגון ולסביבתו. זהו אחד מהכלים אשר תומכים במקבלי ההחלטות, בבואם לקבוע סדרי עדיפויות. מאחר ותוכנית ציות מבוססת על הערכת הסיכונים, יש לבצע תעדוף של סיכונים.

 

באופן זה, תחומים הנחשבים בסיכון גבוה יותר, מקבלים תשומת לב מוגברת וניתוח מוקפד יותר. מידע נוסף, על ניהול סיכונים ועל והגישה שלי לתחום, ניתן למצוא בפוסטים המפורסמים בבלוג.

 

 

 

[1] Simon Gleeson, "INTERNATIONAL REGULATION ON BANKING, Basel II: Capital and risk requirements", OXFORD UNIVERSITY PRESS, 2010 p.4

צייתנות קבלת החלטות וחוסר וודאות

זוהר (זואי) מור

 

מחקרים רבים נעשו בתחום הצייתנות, בפרט לאחר מלחמת העולם השנייה. המטרה היתה להבין טוב יותר, מה מניע אנשים מסוימים להיות צייתנים יותר מאחרים. זאת, מתוך ההבנה שציות הינה החלטה, אשר מושפעת רבות מהמבנה האישיותי של מקבל ההחלטה ומהקונטקסט בו ההחלטה מתקבלת.

 

הממצאים היו מאוד מעניינים והראו, שאכן ישנם אילו אשר נוטים יותר לציית מאחרים. הסברים אלו, שימשו בסיס למחקרים מאוחרים יותר אשר עסקו בין היתר, בנטייה של אנשים מסוימים להודות בפשעים פליליים שהם מעולם לא ביצעו.

תחום קבלת ההחלטות, הפך לאורך השנים לנושא המעניין חוקרים רבים, בתחומים שונים ומגוונים. בתחום הסטטיסטיקה קבלת החלטות נדונה במסגרת חקר ביצועים, בתחום הכלכלי אנו עדים לפריחה המחקרית בהקשר של כלכלה התנהגותית וכמובן בתחום הפסיכולוגיה והאפקטיביות אישית. נראה כי העניין הרב לחקור ולהבין את הנושא, טמון בין היתר בשונות הרבה הקיימת בתהליך קבלת ההחלטות, בין בני אדם במצבים זהים.

הבדלים  בתהליך קבלת החלטות, מתרחשים כל יום, כל דקה וכל שנייה. פרט למספר חוקי טבע, רוב המאורעות בחיינו נסובים סביב חוסר וודאות. כמו שאי אפשר לפגוש נחל באותו מקום בעבור שנה (כי הזרם שינה אותו ואת הסביבה שלו), ככה אי אפשר לדעת בביטחון שהחלטה שקיבלנו בעבר והובילה לתוצאה מסוימת, תוביל לתוצאה זהה במידה ונקבלה בשנית, או בשלישית. ולמה? כי אנחנו לא מתנהלים בוואקום.

אנחנו מקבלים החלטות בסביבה שהיא דינאמית, מול אנשים אשר משתנים ללא הרף ואשר מושפעים הם עצמם בקבלת ההחלטות שלהם מגורמים רבים ומגוונים. לכן, מה שהיה "בסדר" בעבר, לא תמיד יהיה "בסדר", בעתיד. החלטה אשר הניבה תוצאות חיוביות לפני חודש, לא בהכרח תוביל לתוצאות זהות, בעוד שנה.

זהו שיעור שבני אדם לומדים בגיל מאוד צעיר והוא מלווה אותנו לאורך כל חיינו. ברוב המקרים תהיה תוצאה לפעולה שלנו ולהחלטה שנקבל, אבל איזו תוצאה? זה גורם פחות ידוע, והוא זה אשר הופך את תחום קבלת ההחלטות לתחום מעניין ומרתק ואת 'מדע' ההשפעה על אחרים לעשות כרצוננו למדע מסקרן.

©2020 by  zohar zoe mor ©. Proudly created with Wix.com

  © זכויות שמורות לזוהר מור

תנאי שימוש אלו, מחייבים את המשתמש באתר ומהווים חוזה בין המפעילה למשתמש

האתר כולל את הדעות והעמדות של הכותבת בלבד

הכותבת אינה אחראית לפרשנות של כותרות הפוסטים ו/או לאימתות או דיוקם של התכנים

התכנים מובאים בהשאלה לציבור בלבד, בהתאם לכללי מסחר הוגן ולא לשימוש מסחרי